אם מחר היה נמחק הזיכרון לכל תושבי כדור הארץ, וכל בני האדם היו מתחילים לקרוא לכוכב שלנו בשם “גאיה” — האם היו פה חיים? התשובה היא חד־משמעית: לא. לפי סודות המטריקס — וזהו מידע חדש שמתקן אמיתות רוחניות שאין להן אחיזה במציאות — בשם “כדור הארץ” הושתל קוד חיים, וללא קוד זה אין מימוש בחומר על פני האדמה.

זהו המזל הגדול ביותר שלנו — שיש לנו את השם הנכון, גם אם רוב האנשים אינם מבינים את זה. וזו גם בדיוק הסיבה שאין חיים על כוכבים אחרים: כי השמות שניתנו להם הם שמות ריקים, ללא קוד חיים, ללא תדר שמאפשר התהוות. ברגע שיינתנו שמות עם קוד החיים לכוכבים סמוכים — תתחיל שם התפתחות שתאפשר, ברבות אלפי שנים, חיים לתושבי כדור הארץ.

אך מישהו השתיל בתודעה האנושית את השם הזה — כדור הארץ. השאלה היא האם רצה לבודד אותנו, או אולי לשמור ולגונן עלינו? כמו נסיון מעבדה? ואני יודעת שמידע זה מתפרסם עכשיו כי יש לנו אישור להתחיל לקיים חיים — תוך שליטה במטריקס — גם בכוכבים סמוכים. אך מאיפה הגיעה המילה הזו, והאם מי שהשתיל אותה במציאות ניסה לעכב אותנו כמין אנושי?

אבל לפני שאתפוצץ מהתרגשות, הבה נתחיל מבראשית:

בממד העתיק של הבריאה, כשהאור עוד לא ידע שם, נאמר כי ישות נשית עוצמתית ירדה אל הממד הארצי ועטפה את עצמה באדמה. שמה היה גאיה — האם הקדומה, הנשימה הראשונה של החומר, מקור ההתהוות שממנו נולדו השמים, ההרים והים. אך דמותה של גאיה לא נותרה חקוקה רק באגדות ובמיתולוגיה היוונית. בעידנים מאוחרים יותר, כשנשמות החלו להיזכר במקורן, גאיה הופיעה שוב — לא כאגדה, אלא כשם חדש לכדור הארץ.

בשנות ה־70 של המאה ה־20, מדען בשם ג’יימס לאבלוק הציע את “תאוריית גאיה”, רעיון מדעי למחצה שלפיו כדור הארץ מתנהג כמערכת חיה אחת שמאזנת את עצמה באופן שמזכיר אורגניזם חי. תיאוריה זו חיזקה את השימוש בשם גאיה בקרב קהילות רוחניות…

ואז, בתוך העידן הרוחני המתעורר, החלו רבים לחוש את הכוכב הזה לא רק כאדמה, אלא כישות חיה, תבונית, אם קוסמית עטופה בשכבות של מים, אוויר, רגש ותודעה. הם ראו בה אורגניזם אלוהי שמבקש להתקיים, להרגיש, לדבר. השם “גאיה” הפך למילת קודש בפי הרבים, קריאה פנימית לשוב אל הברית עם הטבע, זיכרון קדום של זמן שבו האדם והאדמה היו גוף אחד. היו שראו בה מורת דרך, היו ששמעו את קולה עולה דרך הרוח, מתריע דרך רעידות, מבכה דרך שיטפונות, ומבקש חיבור עמוק דרך הלב.

אבל אתם חייבים לדעת: אגדות לחוד ומציאות לחוד.

שפת המטריקס של היקום מראה חד־משמעית שאם מחר ייקרא לכוכב שלנו שם אחר, כמו “גאיה”, וישכחו פה את השם כדור הארץ, החיים האנושיים ייפסקו. זה נשמע קיצוני, אבל זהו חוק יסוד במטריקס: למילים יש תדרים, השם הוא התוכנה והיא מופיעה בקודים. לשמות יש קודים, ובלי קוד קיומי — אין קיום. שם הוא לא סמל. הוא צו קיומי. הוא מה שקובע אם תהיה כאן מציאות פיזית, רגשית או אנרגטית, או שמא תתרסק מערכת שלמה. כשנותנים שם שאינו תואם את הקוד העליון, החומר מתחיל להתפרק, הזמן מתעוות, התודעה מסתחררת, והחיים נחלשים.

ולכן אני שואלת – האם מי שהשתיל לנו את המילה – גאיה… ניסה להשמיד אותנו? וזו בדיוק הסיבה שאין חיים על כוכבים אחרים: השמות שניתנו להם הם שמות ריקים, ללא תדר שמאפשר התהוות. וזה מחזיר אותנו לאחד הקודים הקדושים ביותר:

108.

מי שמבין את המטריקס יודע שהמספר הזה הוא תדר יסוד. הוא לא רק מופיע בטקסטים עתיקים — הוא חקוק בגיאומטריה של היקום. המרחק בין כדור הארץ לשמש הוא פי 108 מקוטר השמש, והמרחק בין כדור הארץ לירח הוא פי 108 מקוטר הירח. זה לא מקרה — זה קוד הקיום ששתלו בתודעה שלנו שנחווה חיים במימד זה.

המספר 108 הוא גם הגימטריה של הצליל OM, התדר הבראשיתי, הצליל הראשון של הבריאה. OM הוא קוד תודעתי שמכיל את הקיום כולו, והוא מתרקם דרך המספר הזה. וכדור הארץ מתפקד בדיוק לפי אותו קוד. לא בשם גאיה — אלא בשם שמתאם את עצמו לקוד האלוהי. OM = 108 = מרחקים = תדרי חיים. ברגע שמנתקים את השם מהקוד הזה — מאבדים את תדר המימוש.

כל הודי יודע שאם הוא רוצה להשיג משהו דרך מנטרה, אם לא יאמר את המנטרה 108 פעם דבר לא יתחולל. כשאני כותבת על קוד החיים, יש לשאול: מאיפה הגיע השם Planet Earth לתודעה האנושית? אתם חייבים להבין שהתדר הזה יוצר בידוד, ניתוק ואפילו סבל — אך יש בו דיוק מתמטי עם קוד החיים 108.

וזה בדיוק מה שרוב אנשי הרוח לא מבינים: הם יסובבו אתכם עם מילים כמו “מימד רביעי” או “חמישי”, כאילו שאנחנו אמורים לעלות ולהתרחב לאנשהו, אך לא נעלה לשום מימד אם לא נחליף קודם את הקוד במערכות כוכבים סמוכות.
אולי אתם מדברים עם מימדים אחרים – לא תזכו בכלל להיות שם ללא הבנת חוקי היקום.

כל כוכב במערכת השמש הוא למעשה צ’אקרה, יש לה מספר. כל כוכב הוא מפתח לתודעה אחרת, וכדור הארץ הוא השלישי מהשמש, בדיוק כמו שהצ’אקרה השלישית היא מרכז הכוח, ההתגלמות, המימוש במציאות. אם נרצה לעבור למאדים — נצטרך לתת לו שם חדש. לא מארס. לא אל המלחמה. אלא שם עם קוד של 108. רק אז תתחיל להתפתח בו אטמוספירה, או שהמין האנושי יתפתח כך שיוכל להתקיים בו.

אנחנו נחיה במימד רביעי מוחלט רק כאשר חיים של בני אנוש יהיו על מארס… אנחנו נהיה במימד חמישי רק כשיהיו חיים אנושיים על יופיטר. כי הקוד הוא זה שמאפשר לחיים להופיע. ואם נעבור לכוכב הבא ונעניק לו שם מקודד — נתחיל להרגיש את התודעה של המימד הבא. זו לא גלקסיה שמתרחבת — זו תודעה שמתרחבת דרך השם.

זה אולי נשמע דרמטי, אך זו הסיבה הפשוטה שאין חיים על כוכבים אחרים: כי השמות שניתנו להם הם שמות נטולי קוד חיות. לא מרץ, לא נוגה, לא צדק ולא שבתאי — לא מחזיקים בתוכם את הצופן שמאפשר חיים.

לא במקרה דווקא לכדור הארץ ניתן השם הזה. זהו השם שקיבלנו כדי שנוכל להתהוות. מישהו, או משהו, שתל את השם הזה בתודעה האנושית כדי שזה יקרה. זה לא קרה במקרה, ולא מתוך שיחה בין חוקרים באקדמיה. זה הושתל. הוחדר. הופנם. השם הזה מאפשר את עצם קיומנו.

המדהים הוא שאנחנו לא קולטים את הסוד… בתורה נאמר על כל בריאה: “ויאמר אלהים”… אמירה היא בריאה.

כת שיצאה ממצרים גילתה הכול בכתיבתה : “בראשית היתה המילה, והמילה הייתה עם האלוהים, ואלוהים הייתה המילה”.

בריאה היא לא להתפלל בבית הכנסת – חשוב, אבל ממש לא מה שצריך. בריאה היא עם מילים…

עלינו להבין: הבחירות שלנו בשמות הן אלו שגורמות למטריקס להיראות כפי שהוא. לא האדמה, לא הזמן, לא האדם — אלא הקודים שהוטמעו בשמות שמסביבנו. אלו שעוד לא התעוררו לזה, ימשיכו להתפעל משמות פיוטיים כמו “גאיה”, אך ימשיכו גם להרגיש עייפים, מבולבלים, מחפשים — מבלי להבין מדוע שום דבר לא מתממש.

אבל ברגע שמבינים ששפה איננה רק תקשורת — אלא צופן הפעלה — מתחיל המפץ האמיתי.

מי ששתל בנו את המילה “כדור הארץ” שתל בנו גם את האפשרות להתקיים. אם לא היינו מקבלים את הצופן הזה, לא הייתה פה התהוות. היינו נשארים חלקיקי אנרגיה חסרי שם, חסרי כיוון, חסרי אחיזה בממד הזה. בלי שם — אין עולם. ובלי קוד — אין מציאות. ובלי 108 — אין תדר שיפתח את השער הבא.

והנה הסוד שנחשף עתה: השם “כדור הארץ” איננו רק צופן שמאפשר קיום — הוא גם שומר, מבודד, ולעיתים אף מדכא. הוא מחזיק אותנו במרחב סגור, מרוכז, כמעט כמו רחם אנרגטי שמונע מאיתנו להתפזר החוצה, אך גם מקשה עלינו להתרחב. יש בו תדר שמעניק לנו חיות, אך במחיר של בידוד מהקוסמוס. הוא מעניק חיים ללא מאמץ — אך במחיר של שכחה.

ואולי לא במקרה מידע זה מתגלה עתה — כי הגיעה העת לצאת מן הרחם.

הגיעה העת ליצור חיים גם בכוכבים אחרים.

ולשם כך — יש לשנות להם את השמות.