הרבה אנשים פונים אליי ושואלים אותי על האנטישמיות ומה יקרה איתה. והאמת, לא זכור לי היסטורית שיש עם וגזע בעולם שהומצאה מילה לבטא את ההתנגדות אליו. האנטישמיות מתחזקת עתה בכל העולם ותימשך עד שישראל תסיים את משימותיה הביטחוניות. אולם חשוב להבין שגם לאחר מכן, אחת ל־400 שנה מתרחש גל היסטורי של עליית האסלאם. לדוגמה, זכרו את תקופת האימפריה העות’מאנית: יש תקופות שבהן הם כובשים מדינות במלחמות או מתרבים בלידות מרובות עד שהאוכלוסייה המקומית הופכת למיעוט. אין פלא שהשם הנפוץ ביותר שניתן לתינוקות בבריטניה בשנת 2025 הוא מוחמד.

מדהים לראות שהמילה Antisemitism באנגלית מקבלת בשיטת המטריקס את הערך 1566. 56 הוא מספר אהבה ו־66 הוא מספר שנאה, כלומר יש בה בו־זמנית העדפה לצד אחד מול שנאה לצד אחר – וזה מתחבר מאוד למשמעותה. המספר 1566 עצמו מתכנס ל־1+5+6+6 = 18, ו־1+8 = 9: מספר אחד לפני השלם 1. לכן יש כאן אהבה ושנאה של שני צדדים לקראת הבנה שבשלב מסוים של האנושות הם מהווים שלם אחד, כמו היין והיאנג. המספרים עצמם חושפים את החוק הקוסמי: כל שנאה מכילה זרע של אהבה, וכל אהבה מזמינה את הצל שלה.

ובאמת, הביטוי “אנטי־שמי” מגוחך, שהרי ענף השפות השמיות כולל יחד עברית וערבית (שימו לב לאותן אותיות בשתי השפות). זה כמו רגל ימין שיורה ברגל שמאל, כמו אור שבועט בצל והצל כועס על האור שהוא ההשתקפות שלו. ישראל היא גוף האור שלנו, ולא נוכל להתקדם לרמת תודעה עילית עד שלא נקבל את חלקי הצל כחלקים שלנו ונקרין עליהם אור – עד שנאהב אותם כמו חלקי האור. ישראל מייצגת תיקון אנרגטי של גוף האור של כל העולם.

זו איננה מלחמה בין טרור לישראל או בין אנטישמיות לישראל, אלא מלחמה פנימית תודעתית במישור אנרגטי – בגוף האור של כל אדם – בין חלקיקי אור וצל, בין אור להיעדר אור. יש לדעת כי המטריקס בנוי מקודים שמופיעים בשמית, ארמית, פיניקית, עברית, בבלית ואשורית, אמהרית וגם בערבית. יצר המזל “הנאחס” נובע מכך שיש קודים של אובססיה בין המילה “אנטישמיות” ובין המילה באנגלית יהודי – Jewish, ולכן מכל השפות ששלטו כאן המילה “נדבקה” במטריקס לגזע אחד לאורך הדורות. זה הוגן? כשמערכת השפה השמית כוללת המון עמים? ודאי שלא. זה חסר תבונה לחלוטין.

מדוע? כל מי שהוא אנטישמי פועל למעשה ברמה תודעתית נמוכה ביותר, נגד התכנות של יקום שמקורו בענף השפות השמיות. לכן הוא גם נגד המטריקס – מערכת הקיום של עצמו. זה כאדם שזורק אבנים על מה שיוצר את המציאות שלו והולך נגד הקודים של הבריאה. להיות נגד השפה השמית זה כמו להיות נגד החמצן שאתה נושם, נגד התכנות של הדנ”א שלך.

הבעיה היא שהעם היהודי הפך את סיפור התורה לסיפור היסטורי ושכח את תפקידו. הוא שכח להדליק את האור, והחשכה מכה בו כדי שיתעורר למהותו. אין מדובר כאן על דת אלא על זיכרון עמוק: מי אתם באמת – שומרי שפת אור, שומרי פתחי דומיניונים ושערים. מה לדעתכם הם כל הבארות שחפרו האבות בתורה אם לא פתחים אנרגטיים בין עולמות? האם המקובלים מדברים על אבות ואמהות בלבד, או אומרים בגלוי שאלו גלגלים בגוף האור שלכם?

גוף האור של האנושות עדיין לא מפותח דיו ואינו מכיל מספיק רכיבי אור כדי להתעורר למהותו. וזו הבעיה: מרבית בני האדם על פני כדור הארץ ישנים בעמידה. גם כשהם ערים – הם ישנים.

המאבק בין הדרקון לאריה הוא סמל אוניברסלי הקיים בכל אדם – הדרקון הוא הדחף להרס והאריה הוא הכוח האלוהי ליצירה. זהו מאבק בין אור לחושך, בין יצירה להרס, בין בחירה נכונה למעידות. הוא מהווה השראה להבנה שהכוחות הללו קיימים בתוכנו ומחייבים מודעות והכוונה. כאשר נתקן את עולמנו הפנימי – בהיות כל תושבי כדור הארץ אחד, כטיפות באוקיינוס – האנטישמיות תיעלם. אולם דבר עצוב הוא שנראה כי האנושות לא תפסיק אנטישמיות ברמות שונות עד שנת 7000. נקווה שעד אז יישאר מין אנושי ולא תתרחש אפוקליפסה.

בעולם הרוחני הגבוה, וגם אצל מתקשרים ידועים, בתדרים גבוהים יותר ביקומים עיליים, “הדרקוניים” מתעבים את האריות – יהודה – המחזיקים בקודים לכל הדומיניונים. הם אוחזים בקודים של הבריאה ולכן בוראים בזכות עצמם. זה מעורר שנאה, ובאמת רק עם אחד מחזיק בקודים של הבריאה: חלקם מושתלים בתורה ובמגילות מהעת העתיקה.

בשורה התחתונה: צל אינו קיים ללא אור. צל מתהווה בצורתו אך ורק בזכות האור. דמיינו שחלקיקי האטום יחלו במלחמה – פרוטונים, נויטרונים ואלקטרונים פותחים בקרב. מגוחך, נכון? זכרו שאתם גופי אור. אינכם רק בני אנוש. אתם מכילים 99.99% ריק מחלקיקים, ועם זאת מכילים את הכול והכול מוכל בכם. מה שמחוץ לכם נמצא בתוככם. על כן עליכם לפנות פנימה לחלקי החשיכה ולהעניק להם אור ממדרגה גבוהה יותר. כל עוד אינך מאיר את הצל שבתוכך – העולם ישקף לך את הצל הזה מבחוץ.

כשמדליקים אור – הצל נעלם. כאשר חלקי הצל ידעו שהם רק השלכה, ואין דבר מלבד אור, האור ידבק בהם. כשהאור מדליק אור – החשיכה מתפוגגת. וכשאור נחלש, הדברים שהיו בחשיכה יוצאים החוצה. זה בדיוק מה שקרה לישראל בשנים האחרונות – חשכה דבקה בה וגם בערות.

כשנראה שהעולם מתקדם, דווקא כשיש טכנולוגיה, גלובליזציה, פתיחות ושיח על סובלנות – המספרים מראים עלייה מחודשת בגלי שנאה. זה לא פרדוקס, אלא חוק: האור תמיד יוצר צל. וכשיהודים שוכחים את תפקידם הרוחני, כשהם מנסים להיות “כמו כולם”, המספרים עצמם יוצרים קריאה להתעוררות דרך החושך. הכוח הזה לא ניתן לביטול על ידי פוליטיקה, חוקים או אפילו מלחמות. כי האנטישמיות היא לא “בעיה חיצונית”, אלא מצב שמניע את היהודים לגלות את מהותם. כל עוד העם שוכח את ייעודו, המספרים מפעילים את הכוח הזה מחדש, עד שהמסר מובן.

מי יתן ולא נדע עוד אנטישמיות!