כשיש לך מספרי אהבה עם רעיון – זה נפלא. כשיש מספרי אהבה עם בן זוג – זה מהמם! זו קרקע שיכולה להצמיח תקווה, חזון ואפילו מהפכה.

אבל מה קורה כשיש לך מספרי אהבה עם המילה “פלשתין” – כמעט כמו אלה שיש לך עם אשתך?

כאן בדיוק מתחיל הסיפור של נשיא צרפת, עמנואל מקרון…

השם שלו – והשם “פלשתין” – יוצרים צירוף מספרים נדיר, שלא רק מצביע על תמיכה רגשית עמוקה, אלא על פוטנציאל ממשי לממש בפועל את הרעיון הזה. זה כל- כך ממשי שאם מקרון היה מציע להם אזור אוטונומי בתוך צרפת – זה היה יכול להתגשם כבר מחר בבוקר.
ברמת הקוד – הוא יכול. יש לו מספרים כמו שיש לקולומבוס עם אמריקה וזה מדאיג.
וברמת הרגש – הוא מאוהב ברעיון. הוא לא סתם תומך – הוא מזוהה עם זה.הוא נותן לזה את כל ליבו, את מרצו, את הזמן הפוליטי הכי יקר שיש לו – ואת האנרגיה המנהיגותית שהוא שומר לרגעים ההיסטוריים ביותר.

אבל יש מזל אחד, העולם הזה לא מתנהל לפי מספרי אהבה. העולם הזה לא נשלט על ידי תחושות רגש, אלא על ידי כוחות מציאות. ההכרזות שלו? לא מחייבות איש. לא את האו”ם, לא את בריסל, לא את העולם.
אבל אפקט נוסף מתרחש פה… למקרון יש המון חברים והם מנהיגים של מדינות אחרות, בתחום היחסים הבינלאומיים הוא אלוף! ואמנם, התמונה משתנה השבוע- טראמפ זועם על קנדה שתומכת ברעיון, אבל למי אכפת? הצונאמי לא חדל, ובוועידת האו”ם כבר חתמו 15 שרי חוץ משורת מדינות מערביות על “נכונות לשקול בחיוב” הכרה במדינה פלסטינית כצעד חיוני לקראת פתרון שתי המדינות…

לפעמים, המספרים מסבירים – במדויק – למה הרעיונות האלה לא מתגשמים.
למה הם נבלמים.
למה הם נתקעים שוב ושוב באותן נקודות.
הרעיון של “מדינה פלשתינית” לא נבנה מתוך התפתחות היסטורית טבעית. הוא לא נבע מתנועה אורגנית של עם. הוא לא התגבש מתוך שלטון ישן, גבולות עתיקים או מטבע ריבוני שהיה לו פעם.
זה רעיון שהומצא מתוך קונפליקט.
כמעט כל אומה שיש לה מדינה – יש לה התחלה, סיפור. כאן – אין בדיוק אבל יש הזדמנויות לשוחח או לדבר על כך בשנת  2025 ועוד יותר בשנת 2027 – ומזל שיש שם 92 – זה יכול להיחסם או להעלות קשיים עצומים באיזור.

וכשמפעילים את המטריקס – רואים משהו חריג. והיקום מספר שמי שחושב שהקמת מדינה פלשניתאית יצליח ויצור שלום טועה בענק!
מספרי המלחמה שבין ישראל ורצועת עזה כמעט זהים לאלה שבין ישראל לפלשתין.

ולכן – מי שמבין קודים, מי שמסתכל על הצירופים לאורך ההיסטוריה – יכול לומר בוודאות:
מקרון אולי מביא איתו מספרי אהבה. אבל הרעיונות שלו – אם ימומשו – יובילו את ישראל לעוד מאות שנים של דם, סבל ומלחמות.

אבל המטריקס מגלה משהו אחר מאוד מרתק.

ניסיתי לבדוק מה קורה עם המילה פלשתינה…

מדהים ביותר שאם יקראו לאזור ” פלשתינה” עם תוספת אות אחת,  המלחמות הפנימיות עם הרצועה פשוט נעלמות. נראה שם את מספר 72 – מספר של שיתוף פעולה, הרמוניה שלטונית, ועוצמה אזרחית משותפת. ברמה האנרגטית – זה כמו כפתור RERET שמאפס את ההיסטוריה ומייצר עתיד אחר.

ויש עוד דבר מדהים:
גם אם נחליף את השם “רצועת עזה” ל”רצועת פלשתינה” – רק במישור הסמלי, קורים שני דברים נדירים:

🔹 החמאס מתפרק מהשורש – לא מראה חיבור אנרגטי לשם הזה.
🔹 הם בכלל לא רוצים להיות שם – המספרים מראים להם משיכה לעזה – אבל לא לפלשתינה.

אז אם מקרון היה משחק במשחק חם-קר,
והיה אומר פלשתין, הייתי אומרת לו: “קר”, “קר מאוד”.
אבל אם היה אומר “רצועת פלשתינה” – הייתי עונה בלי להסס: “חם מאוד”, “רותח”

וזה לא רק רעיון.
זה לא רק מילים.
זה עובד.
זה משנה מציאות.
זה מציל חיים.
וזה חוסך מאות שנים של כאב,
של חיילים שנהרגים לשווא, של אזרחים שנקברים תחת הסיסמאות.

והחמאס?
הוא נעלם כמעט מיידית –נמחק. נמלט.

לבנתיים, והיות וטראמפ לא יאפשר כדבר כזה- ואולי זאת הסיבה שנבחר משמים להיות מנהיג בתקופה זו-  אם מקרון כל כך אוהב אותם – אולי שיעשה להם מקום בצרפת.

ממילא, ראש ממשלת הולנד מעיד כי רצונו של עמנואל מקרון מגוחך- יש לו בתוך המדינה איזור שלם הסגור ומיועד לאוכלוסיה כזו… אז אולי הוא יקים את, “פלשתינה” בצרפת? כל שהוא צריך זה להקצות עוד כמה שכונות שם.

ברמה האישית, פלשתינה וישראל יוצרים 72 וזה נשמע כמו גן- עדן עלי אדמות בו אזרחים חיים בשגשוג, שלום והצלחה מסחררת!

הכול מתחיל ונגמר באותיות! וכך הוא!